עבודה,חוקתי
בג"ץ 1678/07, יולנדה גלוטן נ' פורמלי בית הדין הארצי לעבודה ואח'
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופט ח' מלצר
29.11.2009
העובדות:
1. העותרת, עובדת זרה מהפיליפינים, המיוצגת על ידי עמותת "קו לעובד", הועסקה כעובדת סיעודית על-ידי המנוחה במשך כשנה. העותרת הגישה תביעה לקבל תשלום שכר מולן; דמי הבראה; פדיון חופשה שנתית; הפרשי שכר מינימום; ותשלום עבור שעות נוספות. הערעור הוא בעניין התשלום עבור שעות נוספות.
החלטה:
2. זכותם של העובדים הסיעודיים לשעות נוספות - אינה עומדת לעצמה. היא תוצר של בעיה כללית יותר, הנוגעת הן לאוכלוסיית הנכים הסיעודיים והן לעניינם של העובדים בתחום הסיעוד - וזאת בשל תבנית ההעסקה הייחודית בתחום זה, הסותרת, על פני הדברים, כשלעצמה, את חוקי המגן.
3. בפסיקת בית הדין הארצי קיימות 4 גישות שונות לעניין חובת התשלום בגין שעות נוספות לעובדים סיעודיים. האחת, כי אין חובת תשלום שעות נוספות; השנייה, כי יש להוסיף אחוז מסוים לשכר העובדים לאור טיב העבודה; השלישית, כי שעות העבודה נקבעות על-פי המאפיינים של כל מקרה ספציפי לאור התפקידים שמבצע העובד, וכי כל עוד הוכחה מתכונת עבודה הכוללת שעות נוספות - יש לשלם בגינן; הרביעית, כי כל זמן שהעובד אינו חפשי לעשות כרצונו יש לחשב כשעות עבודה.
4. תכליתו המרכזית של חוק שעות עבודה ומנוחה, היא להבטיח כי יתקיים איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי. חובת התשלום המוגבר עבור העסקה בשעות נוספות היא כלי שנועד בעיקרו לאכוף אותה. עם זאת, מכיר החוק במקרים שבהם החלת ההגבלות המופיעות בחוק על שעות העבודה אינה אפשרית. החריגים נובעים מנסיבות מיוחדות, שבהן קשה עד בלתי אפשרי להחיל את ההסדרים הקבועים בחוק.
5. מתכונת העבודה הייחודית בתחום הסיעוד, אינה עולה בקנה אחד עם ההסדרים הקבועים בחוק, והיא אינה נכללת, באופן מפורש, באחד החריגים לחוק.
6. תבנית ההעסקה הנוכחית של עובדים בתחום הסיעוד לא מאפשרת לשמור על האיזון המתבקש בחוק, משום שהיא יוצרת מצב שבו חייו של העובד קשורים קשר בל יינתק אל מקום העבודה במשך החלק הארי של שגרת ימיו (ולילותיו). יש קושי בהתעלמות ממתכונתו של החוק על ידי הכרה בלגיטימציה של חריגה מן ההסדרים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה ובה בעת לבקש לאכוף הסדרים אחרים הקבועים בחוק. לא ניתן לאכוף את החוק לשיעורין. החוק הוא מקשה אחת.
7. התפיסה שיש לחייב בתשלום שעות נוספות בעניינם של העובדים הסיעודיים בהעדר התייחסות לעצם חוקיותה של תבנית העסקתם - אין לה מקום. ישום חוקי המגן באופן הגורע בפועל מרווחתם של המועסקים הוא יישום שיש בו ממידת האבסורד. אכן, מציאות זו משקפת הסדרים שאינם אידיאליים, והשאיפה היא שהסדרים אלה ישופרו בדרך של חקיקה מתאימה. האיזון המדויק בין הצורך בהבטחת תנאי עבודה נאותים לעובדים הזרים בתחום הסיעוד לבין ההכרה בחשיבות השמירה על האינטרסים של העובדים והמטופלים, צריך להיקבע במסגרת הסדר חקיקתי מפורש. במסגרת החקיקתית הקיימת אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי של העובדים הסיעודיים.
בג"ץ 1678/07, יולנדה גלוטן נ' פורמלי בית הדין הארצי לעבודה ואח'
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופט ח' מלצר
29.11.2009
העובדות:
1. העותרת, עובדת זרה מהפיליפינים, המיוצגת על ידי עמותת "קו לעובד", הועסקה כעובדת סיעודית על-ידי המנוחה במשך כשנה. העותרת הגישה תביעה לקבל תשלום שכר מולן; דמי הבראה; פדיון חופשה שנתית; הפרשי שכר מינימום; ותשלום עבור שעות נוספות. הערעור הוא בעניין התשלום עבור שעות נוספות.
החלטה:
2. זכותם של העובדים הסיעודיים לשעות נוספות - אינה עומדת לעצמה. היא תוצר של בעיה כללית יותר, הנוגעת הן לאוכלוסיית הנכים הסיעודיים והן לעניינם של העובדים בתחום הסיעוד - וזאת בשל תבנית ההעסקה הייחודית בתחום זה, הסותרת, על פני הדברים, כשלעצמה, את חוקי המגן.
3. בפסיקת בית הדין הארצי קיימות 4 גישות שונות לעניין חובת התשלום בגין שעות נוספות לעובדים סיעודיים. האחת, כי אין חובת תשלום שעות נוספות; השנייה, כי יש להוסיף אחוז מסוים לשכר העובדים לאור טיב העבודה; השלישית, כי שעות העבודה נקבעות על-פי המאפיינים של כל מקרה ספציפי לאור התפקידים שמבצע העובד, וכי כל עוד הוכחה מתכונת עבודה הכוללת שעות נוספות - יש לשלם בגינן; הרביעית, כי כל זמן שהעובד אינו חפשי לעשות כרצונו יש לחשב כשעות עבודה.
4. תכליתו המרכזית של חוק שעות עבודה ומנוחה, היא להבטיח כי יתקיים איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי. חובת התשלום המוגבר עבור העסקה בשעות נוספות היא כלי שנועד בעיקרו לאכוף אותה. עם זאת, מכיר החוק במקרים שבהם החלת ההגבלות המופיעות בחוק על שעות העבודה אינה אפשרית. החריגים נובעים מנסיבות מיוחדות, שבהן קשה עד בלתי אפשרי להחיל את ההסדרים הקבועים בחוק.
5. מתכונת העבודה הייחודית בתחום הסיעוד, אינה עולה בקנה אחד עם ההסדרים הקבועים בחוק, והיא אינה נכללת, באופן מפורש, באחד החריגים לחוק.
6. תבנית ההעסקה הנוכחית של עובדים בתחום הסיעוד לא מאפשרת לשמור על האיזון המתבקש בחוק, משום שהיא יוצרת מצב שבו חייו של העובד קשורים קשר בל יינתק אל מקום העבודה במשך החלק הארי של שגרת ימיו (ולילותיו). יש קושי בהתעלמות ממתכונתו של החוק על ידי הכרה בלגיטימציה של חריגה מן ההסדרים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה ובה בעת לבקש לאכוף הסדרים אחרים הקבועים בחוק. לא ניתן לאכוף את החוק לשיעורין. החוק הוא מקשה אחת.
7. התפיסה שיש לחייב בתשלום שעות נוספות בעניינם של העובדים הסיעודיים בהעדר התייחסות לעצם חוקיותה של תבנית העסקתם - אין לה מקום. ישום חוקי המגן באופן הגורע בפועל מרווחתם של המועסקים הוא יישום שיש בו ממידת האבסורד. אכן, מציאות זו משקפת הסדרים שאינם אידיאליים, והשאיפה היא שהסדרים אלה ישופרו בדרך של חקיקה מתאימה. האיזון המדויק בין הצורך בהבטחת תנאי עבודה נאותים לעובדים הזרים בתחום הסיעוד לבין ההכרה בחשיבות השמירה על האינטרסים של העובדים והמטופלים, צריך להיקבע במסגרת הסדר חקיקתי מפורש. במסגרת החקיקתית הקיימת אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי של העובדים הסיעודיים.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
